החלטה בתיק ב"ש 6358/06

1.      נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, זיוף שטר כסף ונהיגה בזמן פסילה.

          על פי הנטען בכתב האישום, מסר המשיב לאחד, אבי אלאשוילי, במהלך חודש מרץ 2006, שטר מזוייף של 100 דולר. ביום 22.3.06 מסר אבי את השטר המזוייף לידי סוכן משטרתי המכונה "אמיר", כדוגמה לשטרות מזוייפים אותם ביכולתו להשיג, ובהמשך סיכם עמו, יחד עם אחיו איציק אלאשוילי, כי למחרת היום ימכור לו 75,000 דולרים מזוייפים תמורת 105,750 ש"ח.

          למחרת היום, הגיע המשיב למקום המפגש שנועד לביצוע העסקה, כשעמו אדם נוסף, ברכב וולוו בצבע כחול ובו 64,800 דולר בשטרות מזוייפים, וכשהוא נוהג ברכב בתקופת פסילה. המשיב ואותו אדם נוסף העבירו את השטרות המזוייפים לידי האחים אלאשוילי, לרכב הסוזוקי בו נסעו השניים. האחים הראו את השטרות המזוייפים לסוכן, ומיד לאחר מכן נעצרו ע"י כוחות המשטרה. המשיב, כשעמו הנוסע הנוסף, נמלט ברכב הוולוו לכיוון צומת נחשון במהירות העולה על 160 קמ"ש, כאשר כוחות משטרה עם אורות מהבהבים נוסעים בעקבותיו. במהלך נסיעתו עקף המשיב מכוניות תוך חציית קו הפרדה רצוף. בסמוך לצומת נחשון הדביק רכב משטרתי את הוולוו וחסם את דרכה. קצין המשטרה אבי ביטון ירד מן הרכב, כשכובע משטרה לראשו, וצעק לעבר המשיב "עצור, משטרה". המשיב לא שעה לקריאות הקצין, הסיט את הרכב תוך שהוא כמעט דורס את ביטון והמשיך בנסיעה במהירות מופרזת. המשיב המשיך בנסיעתו גם לאחר שביטון ירה שלוש יריות אזהרה באוויר, ונעצר לבסוף בצומת לטרון רק בשל תקלה טכנית ברכב.

          עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. כבר בבקשתה הודיעה המבקשת כי לאור מצבו הבריאותי של המשיב, היא נכונה לשחרורו בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדה כספית וערבות צד ג'.

          יצויין כי בעת הגשת כתב האישום היה המשיב משוחרר ממעצרו, ומאושפז בבית החולים ברזילי באשקלון.

          ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, כמו גם על קיומה של עילת מעצר. לחילופין הוא טוען כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של מעצר בית חלקי לשעות הלילה בלבד, באופן שיתאפשר למשיב לצאת לעבודתו כמאבטח בבית אבות ולקבל את הטיפולים הרפואיים להם הוא זקוק.

2.       ראשית, לבחינת הראיות לכאורה. על פי הודעותיו של הסוכן המכונה "אמיר", בפגישה אקראית עם אבי, אשר הובא לביקור בביתו על ידי חברו, מוחמד מנסי, הציע אבי למכור לו דולרים מזוייפים. ביום 22.3.06 נפגשו השניים, לאחר שנדברו מראש, אבי הציג בפני הסוכן שטר מזוייף של מאה דולר, והסוכן ביקש מאבי להזמין לו 75,000 דולר ו-100,000 ש"ח. לאחר שאבי הודיע לו שהדולרים מוכנים, סיכם הסוכן עם אבי ואחיו איציק להיפגש עמם, ביום 23.3.06, בתחנת הדלק בכניסה לבית שמש. משהגיע למקום, פגש את אבי ואת מי שהוצג בפניו כאיציק, אחיו, והשלושה התיישבו מחוץ למסעדה שבמקום. הסוכן ביקש לראות את הכסף והאחים מסרו לו שהכסף נמצא ברכב אחר. אבי ערך שיחה טלפונית וביקש מבר שיחו לבוא. בעקבות אותה שיחה הגיע רכב מסוג וולוו בצבע כחול ובו אדם אחד (שאיננו המשיב), ועצר בסמוך למסעדה. יושב הרכב יצא מן הרכב, לחץ את ידו של הסוכן ושאלו אם הוא מוכן עם הכסף. הסוכן דרש לראות קודם את הכסף המזוייף ולאחר ויכוח, קרא אותו אדם לאבי והשניים נסעו מן המקום, כל אחד ברכבו. חמש דקות לאחר מכן, אבי חזר, קרא לסוכן לרכב, והראה לו את הכסף שהיה ברכב בתוך שקית. בשלב זה, ובעקבות מילת קוד שנאמרה ע"י הסוכן, נעצרו אבי ואיציק. לפי הודעות הסוכן, ראה את רכב הוולוו עומד כשאדם נוסף נוהג בו. כשהגיעו בלשי המשטרה, ברח הרכב מן המקום.

על פי דו"ח הפעולה של השוטר ערן יונה, בחיפוש שנערך ברכב הסוזוקי נמצאה שקית ניילון ובה הכסף המזוייף. בשקית נתפסו שטרות מזוייפים בסכום של כ- 65,000 דולר. על פי חוות דעת מז"פ, נמצאו, הן השטר של 100 דולר שנמסר לסוכן, והן השטרות שנתפסו בשקית, מזוייפים.

אבי אלאשוילי מאשר בהודעתו במשטרה את עיקרי עדותו של הסוכן. לפי דבריו, סיכם עם אמיר כי ימכור לו שטרות מזוייפים של 100 דולר. ביום 22.3.06 נפגש עמו והציג לו שטר של 100 דולר לדוגמא, ונדבר עמו כי יספק לו 75,000 דולר מזוייפים למחרת היום, תמורת עמלה של 30%. ביום 23.3.06 יצא עם אחיו איציק מתל אביב לתחנת הדלק שבכניסה לבית שמש ברכב סוזוקי בלאנו ירוקה. משפגש את אמיר, ועל פי בקשתו, הראה לו את הכסף המזוייף אשר היה בשקית ניילון צבעונית מתחת למושב ברכב. אבי הוציא חבילה של 10,000 דולר ומסרה לאמיר, וכשזה החל לספור את הכסף, הגיעה המשטרה ועצרה אותם. אבי הכחיש כי זייף בעצמו את השטרות אולם סירב לומר מה מקורם. אבי הכחיש כל היכרות עם המשיב.

בתחקור שנערך לאיציק אלאשוילי ע"י החוקר רן שושני ביום 28.3.06, מסר איציק לחוקר כי את השטר הראשון בן 100 דולר שנמסר לסוכן, נטלו האחים מן המשיב. כן מסר כי המשיב ובנו, גוצ'ה, עוסקים בזיופים, וכי השניים הגיעו למקום העסקה כדי להתרשם מן הרוכש ולהבטיח שיקבלו את כספם. גם בשיחתו עם החוקר פואד כהן, קושר איציק אלאשוילי את המשיב לעסקת הדולרים המזוייפים, כמי שמהווה חוליית תיווך לגוצ'ה, בנו, לצורך רכישת דולרים מזוייפים.

על פי דו"חות הפעולה של השוטרים אפללו יצחק חי וארז קדוש, אשר ביצעו תצפיות במקום המפגש וסמוך לו, נצפו רכב הסוזוקי בלאנו ואחריו רכב הוולוו הכחול, כשהם נכנסים לחניון האחורי של המסעדה. יושבי הסוזוקי נראו נפגשים עם הסוכן ומתיישבים ברחבה שמחוץ למסעדה. בשלב זה יצא בחור מהוולוו וחבר לשלושה. לאחר דין ודברים עם הסוכן, נצפו שני כלי הרכב עוזבים את צומת שמשון ונוסעים לפארק רבין, ולאחר מספר דקות עוזבים את הפארק וחוזרים לצומת שמשון. הסוזוקי חנתה ליד המסעדה ואילו הוולוו עמדה, כשבתוכה הפעם שני אנשים, על הכביש בסמוך למסעדה. משניתנה פקודת המעצר, והשוטרים יצאו לביצועה בכובעי זיהוי משטרתיים נראה רכב הוולוו נוסע לכיוון צומת נחשון. אפללו עלה לרכב משטרתי, יחד עם השוטרים אסף זוסמן, ארז קדוש, וקצין המבצעים אבי ביטון והרכב יצא למרדף אחרי הוולוו.

תיאור המרדף אחרי הוולוו מתואר היטב בדוחו"ת הפעולה של השוטרים אפללו, ארז קדוש ואבי ביטון, ובהודעתו של אבי ביטון. על פי הדיווחים נערך המרדף ע"י השוטרים, יחד עם ג'יפ משטרתי נוסף, כשהם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים ומפעילים פנס כחול מהבהב. במהלך המרדף נסעה הוולוו בפראות תוך חציית קו לבן ובמהירות העולה על 160-180 קמ"ש. בשלב מסויים עקף קדוש את הג'יפ המשטרתי ואת הוולוו, וסימן לה לעצור בצד. הנהג סירב וקדוש חסם את נתיב נסיעתו וגרם לו לעצור. הקצין אבי ביטון פתח את דלת הרכב כשכובע זיהוי על ראשו וצעק "משטרה, משטרה, עצור". נהג הוולוו שהבחין בו הסיט את הרכב לכיוונו של ביטון וחלף על פניו בחריקה במרחק של סנטימטרים ספורים ממנו, תוך שהוא כמעט דורס אותו. בשלב זה שלף ביטון את אקדחו וירה שלוש יריות באוויר, אך הוולוו המשיכה בנסיעתה. בצומת נחשון פנתה הוולוו ימינה לצומת לטרון תוך שהבחור היושב ליד הנהג משליך תעודת זהות מן הרכב (שנתפסה). הוולוו המשיכה בנסיעה במהירות עצומה של כ-200 קמ"ש, תוך שהיא פותחת מרחק ניכר מכוחות המשטרה. לכשהגיעו לצומת לטרון, מצאו השוטרים את רכב הוולוו לאחר שנעצר בשל תקלה טכנית, כשיושב בה רק הנהג, הוא המשיב, והנוסע נעלם ממנה ודלתו פתוחה.

בהודעתו במשטרה טען המשיב כי שאל את רכב הוולוו הכחול מקרוב משפחתו, על מנת לנסוע לירושלים, לכותל המערבי. בעת חזרתו מירושלים, ובהגיעו לצומת, הגיע רכב לבן ונעמד לפניו כשדלתו פתוחה והנוסע שליד הנהג מכוון כלפיו אקדח. המשיב מודה כי נמלט במהירות גבוהה אף שראה שמכוניות רודפות אחריו, ואף ששמע את שלוש היריות, אולם טען כי עשה כן מאחר שסבר כי מדובר ב"חבלנים" (מחבלים). עוד טען כי ברכב לא היה איש מלבדו. המשיב הודה עוד כי נהג במהירות מופרזת ובעת פסילה מינהלית.

למותר לציין כי גירסתו התמימה של המשיב איננה מתיישבת עם הראיות שנסקרו לעיל.

לסיכום, סבורני כי סקירת עיקר הראיות כפי שפורטו לעיל מעלה כי יש בחומר הראיות את אותו פוטנציאל ראייתי הדרוש בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ואשר יש בכוחו להוכיח, לכאורה, את אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו.

3.      אשר לעילת המעצר. גם אם אין מקום לייחס למשיב, הנעדר הרשעות קודמות, מסוכנות הנובעת מפרשת הדולרים המזוייפים, זו עולה היטב מאופן הימלטותו מאנשי המשטרה. המשיב נמלט מן המשטרה, ביודעו כי נערך אחריו מרדף, במהירות העולה בעשרות קמ"ש על המותר ותוך ביצוע עבירות תנועה. גם כאשר נחסם ע"י המשטרה ונדרש ישירות ומפורשות לעצור, ואפילו כאשר הוזהר ביריות באוויר, לא שעה לדרישות השוטרים ואזהרותיהם ונמלט מן המקום תוך איום ממשי על שלומו של אחד השוטרים. התנהגותו זו מעידה על מסוכנותו, על זלזולו הבוטה בגורמי אכיפת החוק, ועל כך שאין הוא בוחל באמצעים כדי להימלט מאימת הדין. כל אלה מקימים עילה למעצרו של המשיב (והשווה בש"פ 9224/05 אבו שארב נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.11.05).

אכן, מול עובדות אלה, עומדת העובדה כי המשיב הוא בן 71, ללא הרשעות קודמות, וסובל ממצב בריאותי רופף הכולל יתר לחץ דם, סוכרת, ומחלת לב איסכמית. אלה גם הנסיבות בשלן מסכימה המבקשת לשחרורו של המשיב למעצר בית מלא בביתו, בכפוף למתן ערובות מתאימות להבטחת תנאי שחרורו והתייצבותו למשפטו. יחד עם זאת, נוכח האופן בו ניסה המשיב להימלט מכוחות המשטרה, ונחישותו לעשות כן עד כדי העמדת אחד השוטרים בסיכון, אינני סבורה כי ניתן לתת בו את האמון הדרוש על מנת לאפשר לו לצאת לעבודתו, ויש להורות על שהייתו במעצר בית מלא.

הנני מורה, אפוא, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. המשיב יהיה רשאי להשתחרר ממעצרו, בכפוף לתנאי השחרור הבאים:

א.   המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו. המשיב יהיה רשאי לצאת מביתו, בליווי אחד מן הערבים, רק לצורך קבלת טיפולים רפואיים, ובכפוף להודעה מוקדמת שתינתן למבקשת 24 שעות מראש, אלא אם מדובר בטיפול רפואי דחוף.